את ג'וליאן אני מכירה כבר שנתיים וחצי. נתקלתי במקרה בפוסט של בפייסבוק בו הוא הזמין את כולנו למסיבת יום ההולדת שלו בחוף פרישמן, לא הייתה עוגה ולא היה אלכוהול. הקונספט של המסיבה היה לאסוף כמה שיותר בדלים, ג'וליאן רצה לחגוג בצורה מיוחדת ובאותו ניקיון נאספו למעלה מ- 5,000 בדלי סיגריות בשעה תמימה(!)
ג'וליאן מעורר השראה כי הוא מנהיג מסוג אחר, מנהיג שגורם לאנשים ללכת אחריו ואחרי הרעיון המשוגע שלו כי הוא מונע מאהבת הסביבה ואהבת חוף הים בפרט. נפגשנו לראיון שיכול לתת לכם הרבה השראה, דיברנו על ישראל 2020, קורונה, ואיך גורמים ליוזמה סביבתית להפוך להיות עסקית ורווחית מאוד.
מוזמנים לצלול לקריאה
היי ג'וליאן ספר לנו מה קרה בשנה האחרונה עם המיזם שלך?
"בשנה האחרונה התחילה הקורונה. הסגר הראשון השפיע עליי מאוד לא טוב, באפריל הייתי ממש בדאון אני אדם של חוץ ופתאום להיות תקוע בבית היה לי מאוד קשה. הפסקתי לעבוד בתור מדריך טיולים קולינארים טבעוניים בת"א והלחץ התחיל להשפיע – ככה זה שאתה גר בלב ת"א ופתאום אין פרנסה.
באמצע מאי שיצאנו מהסגר לקחתי את כל האנרגיה השלילית הזאת, כל הבלבול וחוסר הוודאות, אמרתי יאלה אני סומך על המיזם הזה "Clean the Butts" עשיתי שינוי ובקיץ האחרון מכרנו אלפי מאפרות כיס."
אחרי שנה של איסוף בדלי סיגריות, ניקוי חופים, הפיכתם ליצירות אומנות ותחזוק עמוד חזק מאוד במדיה החברתית, הם הבינו שזה לא מספיק. ג'וליאן התחיל להסתכל על "Clean the Butts" כעל סטארט אפ ולא רק כפרויקט סביבתי. הם שברו את הראש והבינו מאיפה יבוא הכסף למימון הניקיונות של החופים. ברגע שהם עשו שינוי והסתכלו על הפרויקט כעסק עם א'גנדה סביבתית הכל היה ברור.
בתחילת הדרך ג'וליאן חבר אל עמותה בשם "ארץ ללא בדל" לאחר מכן הרגיש שהוא רוצה לבנות מודל עסקי שיאפשר לו להמשיך לעבוד למעו המטרה הסביבתית ובמקביל להתפרנס בכבוד.
מה הבעיה עם בדלים?
"בדל סיגריה הוא פריט פלסטיק חד פעמי, הכי נפוץ בכל העולם שלא מגיע לפח האשפה. אנחנו כבר יודעים שלוקח לפלסטיק המון זמן להתפרק ובבדל סיגריה יש חתיכת פלסטיק קטנה מפוצצת בכימיקלים רעילים. נשארים מאות אלפי בדלים בשבוע בחוף, הגאות עולה ובמכה אחת מאות אלפי בדלים נסחפים למים. בכל בדל יש מספיק כימיקלים להרוס קרוב לעשרה ליטר מים (!) וכמובן שגם את כל המערכת האקולוגית של הימה." הבדלים גם הורגים ציפורים שמלקטות אותן בטעות כי הן חושבות שזה מזון.
אני מניחה שלא קמת יום אחד ואמרת שבא לך לאסוף בדלים, בוא זו לא עבודה סקסית וקלה. "נכון זה התחיל שראיתי משהו שמפריע לי והייתה לי את הבחירה להבין האם הדבר הזה מפריע לי או שלא. לאחר שהבנתי את זה המשכתי לשאלה הבאה – אם הדבר מפריע לך יש לך בחירה שהוא ימשיך להפריע לך או שתעשה עם זה משהו.
הרגשתי משיכה לדבר הזה בגלל שהבדל הוא כל כך קטן אז בעיני הוא היה איזשהו בסיס לפסולת בחוף הים. אם אתה מעיף את הדבר הכי קטן (בגודל) מהחוף אז אתה אולי יכול לפתור את כל הדברים האחרים שהם תכלס יותר גדולים, שם הוא הרגיש את החשיבות של הדבר הזה, חשיבות לעשות משהו. כי הוא ידע שזה לא יגמר בבדל. שאם הוא מעלה למישהו את המודעות לבדל זה לא יגמר שם הוא יהיה עם מודעות לכל שאר הפסולת בחוף.
והחיבור לים, שהרי יש בדלים בכל מקום?
"תמיד אהבתי מאוד את הים, גלשתי הרבה בחיים בצבא במהלך השירות עברתי ליומיות, והגעתי לחוף פרישמן. התחלתי להתאמן עם חברה שעושים שם אקרו יוגה כל סופ"A ושם התחיל כל החיבור מחדש עם הים, בצורה יותר עמוקה. ראיתי כמה בדלים יש בחוף וזה הפריע לי מאוד. ארגנתי אירוע ניקיון ביום הולדת שלי ומשם הכל היסטוריה. בשעה אספנו 5,000 בדלים ואמרתי לעצמי אוקיי זו לא איזה שהיא בעיה קטנה בחוף אלא זה משהו תרבותי שיש פה בישראל. ישר אחרי זה את כתבת עליי מאמר, הזמינו אותו לתכנית הבוקר של אברי גלעד . הבנתי שיש פה גם בעיה תרבותית וגם עניין ציבורי – לא חשבתי שיזמינו אותי לדבר על בדלי סיגריות בטלוויזיה."
הוא עשה חושבים והחליט להתקדם עם הנושא קדימה, כי יש פתרון לבעיה- ניקוי חופים והעלאת מודעות.
הוא התחיל לעשות את זה בזמן הפרטי שלו במקום לשבת ולראות טלוויזיה, משוגעים לעניין הצטרפו וכל שבוע היה ניקוי חופים שלאט לאט עשרות מתנדבים הגיעו לעזור במלאכה. המדהים שהוא הניע אנשים לצאת ולאסוף בדלים ואפילו שני אנשים שהכירו התאהבו. אמרתם שקשה להכיר בימי קורונה, ממש לא – תהיו יצירתיים 🙂
הוא הרגיש שהוא מספק פתרון לבעיה.
לא הרגיש שהיה חיבור ברמה הרגשית שיגרום לאנשים לפתוח את הכיס ולתרום להם . לכן, הם עשו את החשיבה על המיזם "Clean the Butts" כעסק לכל דבר. הם הבינו שלדבר עם מעשנים. להסביר כמה נזק הבדלים עושים ולהגיד להם שיש לנו אחלה פתרון אם בא לך לקחת חלק ולתמוך בזה – לקנות מאפרת כיס בוא תיקח חלק. מכל האקטיביזם שהם עשו (וגוליאן עשה סרטוני יוטיוב משוגעים שהגיעו לחשיפה גלובאלית) זה היה הדבר הכי אפקטיבי.
"ישנה מכירה מאוד מסודרת יש תסריט שיחה למכירה. יש להגיד את האמת. שיווק אחראי . עובדים חדשים לפעמים המציאו אמתות ולנו היה חשוב שיהיה תהליך מכירה מסודר, והיום אחרי ניסוי וטעייה כך הדבר קורה. בצורה מאוד מסודרת. שקופה וכנה. אותו המידע אותו מחיר.
"אנשים מבינים שהם יכולים להיות או חלק מהבעיה או חלק מהפתרון"
ובאיזה צד של המתרס אתם רוצים להיות?
מה שג'וליאן עשה הוא העלה מודעות לבעיה ואמר למעשנים שיש להם אופציה לקחת אחריות על ידי נקיטת צעד מאוד פשוט זריקת הבדל לפח או רכישת מאפרת כיס, שרואים מישהו עם שקית מלאת בדלים האסימון נופל ורוב האנשים רוצים להיות חלק מהפתרון. ומדוע? כי הוא פשוט, זול (מאפרת כיס עולה 20 ש"ח והיא יכולה להישאר איתך לשנים לעומת שקית טבק שעולה בממוצע 90 ש"ח ומספיקה לך לשבוע)
הם לא ביקשו מאנשים לעשות דברים מורכבים כמו להצטרף לניקיון החופים אלא לקנות מוצר (מאפרת כיס) שיש לו ערך מוסף סביבתי, כמה פשוט וכמה מוצלח.
מה המודל העסקי?
המודל העסקי הוא שבכל יום בעונת הרחצה יוצאים עובדים שמוכרים מאפרות ומנקים את החוף. כרגע ישנם שני מוצרים הראשון הוא מאפרת כיס והשני היא אומנות מבדלים שאותה רוכשים משרדים גדולים/ ארגונים סביבתיים.
"אנשים מחפשים בתקופה הזאת לעשות כסף שלא תלוי בשום דבר ולהתפרנס בכבוד. המקום היחידי שאנשים יכולים ללכת זה הים וזה מסתדר מצוין. ממש שמחתי שיכולתי לשלם עשרות אלפי שקלים בקיץ לאנשים שמכרו מאפרות כיס למעשנים."
" 95% מהתגובות של הקהל הישראלי הן מאוד חיוביות ומעודדות – כל הכבוד שאפו מחזקים מאוד. מה גם שגם אחוזי המכירות מאוד גבוהים. יש ימים שזה כמעט 50% ! מדהים! אנשים מבינים. שאת מנקה את החוף והם רואים שקית ענקית של סיגריות לידך והם מעשנים ומישהו מביא להם פתרון קשה להם להגיד לו לא. מלא אנשים אומרים לי בגללך הפסקתי לזרוק בדלים, המאפרה שלך תמיד איתי, יש מלא תגובות ממש חיוביות אנשים זוכרים אותו מרגיש שזה מצליח לחלחל בצורה חיובית".
איך הגעת לאירלנד?
הם חברה צעירים בסוף שנות העשרים שלהם, שקיבלו אישור מהממשלה באירלנד להקים את מרכז מיחזור הבדלים. הם הגיעו אליי דרך המדיה החברתית והם אמרו שמה שאנחנו עושים זה מדהים כי יש קהילה שבניתם – שזה הפך להיות מגניב לאסוף בדלים ושהפכתם את זה לאומנות, ישנה אמירה חברתית חזקה לצד האמירה הסביבתית. הבאתם אומנים מגניבים זה בדיוק זה מה שחסר לנו. ג'וליאן שולח להם בדלים והם משלמים על עלות המשלוח.
באיזה שלב אתם נמצאים עכשיו?
"עכשיו זה השלב הקשה השלב בו אתה מבין איך אתה מביא שינוי אמיתי." הוא מרגיש שיש גבול לעשייה של אדם פרטי:
העלאת מודעות- ניקיון- מכירות
בשביל לקדם זאת בצורה נרחבת יותר צריך לצעוד ביחד עם פרטנרים שמחוייבים למטרה ויכולים להרוויח מזה לא מעט (עיריות וגופים מוניציפאליים שונים) ועל זה הוא עובד על זה. בשביל באמת להילחם בתופעה צריך את העזרה של הממשלה של עיריית תל אביב בשביל לעצור את הדבר הזה בחופי ת"א ועכשיו הם מנסים להבין את מהות ההתקשרות והשת"פ איתם.
מה החלום הבא?
החלום הבא הוא שמאפרת הכיס תהיה עשוייה מ 100% ממוחזרים. הם ממש עובדים כרגע.
מה הטיפ שלך ליזם הסביבתי המתחיל?
המלצה לא לפזר את האנרגיה להתמקד בתכנית ספיציפית, לחפש משהו שמניע אותך ושאתה רוצה לחולל בו שינוי. אפשר להתחיל עם משהו ולא להתקבע עליו כל החיים זה שאני עושה את זה היום, אני לא יודע אם אמשיך לעשות זאת מחר. אבל מהניסיון למדתי איך להפיק אירוע, איך לדבר עם עיריות כמו שצריך דבר שיעזור לי להמשך. רכשתי כישורים שיקדמו אותי לעתיד . קשר עם אנשים מכל העולם יש לו קשר עם אנשים באירלנד שהוא שולח להם את הבדלים למיחזור.
יש לנו לדעת ג'וליאן תפיסה בעייתית של כסף זה מוזר להרוויח כסף בזכות משהו חיובי לעומת זאת להרוויח כסף ממשהו שלילי זה לגיטמי ומקובל . אם יש שינוי אחד – זה השינוי שהוא רוצה שנבין"
"לכו תעשו כסף מדברים חיוביים בעולם ותשקיעו את הכסף שלכם בדברים חיוביים."
לסיכום, בסיפור של ג'וליאן ראינו איך הוא ניצל הזדמנויות (תקופת הקורונה והישיבה בבית) ושהוא שילב חיבור עסקי חזק- מוכר מוצר עם ערך סביבתי. מיזם שאין לו יכולת קיום כלכלית מקיים ככל היה לא יוכל להתקיים לאורך זמן. כיף לראות יזמים כמו ג'וליאן שבעזרת משוגעים לעניין שומר על החופים שלנו נקיים מבדלים.