עם משבר הקורונה נשארו העובדים החיוניים.
מי הם אותם עובדים חיוניים?
זמן קריאה ממוצע: 2-5 דק’
בזמנים כאלו שכל שקל בארגון נבחן במיליון עיניים בשל חוסר הוודאות מגודלו של המשבר הכלכלי החברתי שיגיע אחרי הקורונה. נשארו רק העובדים החיוניים. העובדים החיוניים להגדרתי, הם עובדים שנותנים ערך שניתן לכמת אותו במשוואה הפשוטה של רווח – הפסד. לא בעתיד אלא עכשיו. עובד ששווה למעסיק לשלם את שכרו כי הוא מקבל תועלת שמתבטאת ברווח כלכלי.
התעשיות הכי סקסיות שכל אבא מזקחי טוב חלם שבתו תעבוד בהן נותרו מאחור כמו משרדי ראיית החשבון, עורכי הדין, והיועצים בתחומים שונים ומגוונים. נשארו העובדים שנותנים ערך אינטגרלי למעסיק כך שהוא בוחר לא להתנער מאותם העובדים כי הם רווחיים עבורו.
נשארו אותם העובדים, שעם יד על הלב לא היינו ששים לבצע את עבודתם ביום יום כי המקצוע בו הם עובדים, לא נתפס עבורנו “מספיק אטרקטיבי” כמו עובדי תעשיית המזון, עובדי הסופרים והמרכולים השונים. השבוע שעשיתי קניות עם מסיכה וכפפות אל דאגה, ושמרתי שני מטר מרחק מכל נפש חיה. המוכרת ואני התחלנו לשוחח, גיליתי שהיא טרם המשבר עבדה כמנהלת שיווק בחברה גדולה והיא בחרה לצאת לעבוד בסופר כי היא הייתה חייבת תעסוקה.
אני חושבת שמשבר הקורונה הוא מחולל שינוי משמעותי בכל תפישת שוק העבודה שלנו. שוק העבודה שלנו השתנה לא מעט בשנים האחרונות. בעוד ישנן תעשיות שמגלגלות טריליונים אשר מהוות את הקטר של המשק ישנן תעשיות מסורתיות שמזדחלות מאחור, ובעתיד השמועות אומרות שהעבודה בתעשיות אלו תפחת משמעותית בגלל חידושי בינה מלאכותית כאלו ואחרים.
המעסיקים בתחילת המשבר הוציאו עובדים לחל”ת ועברו למתכונת של עבודה מהבית. למרות חששם מהאבטלה הסמויה בשל העבודה מהבית על כל המשתמע מכך. התוצאות הפתיעו את המעסיקים בגדול, העובדים יכולים לסגל רוטינת בוקר שלא כלולה בשעות על הכביש והגעה למשרד לאים מהדרך, כך הם יכולים לפתוח בשעה תשע בבוקר את המחשב ולהיות פרודוקטיבים יותר מהבית מאשר מיום של 10 שעות עבודה במשרד.
אני לא צריכה לספר לכם על סדר היום במשרד. אבל הרשו לי לעשות זאת בכל מקרה, 9:00 מגיעים למשרד 9:30 הפסקת קפה ב-11:30 נזכרים שהבטן מקרקרת, ועולה השאלה של מה נזמין לאכול היום שלא אכלנו אתמול. ב- 12:00 מתקבלת ההחלטה הגורלית ובין 14:00-15:00 ארוחת צהריים. ב- 17:00 קפה מאפה והביתוש. כמובן שאני משלבת המון ציניות אבל בגדול השוס בדברי הוא שעבודה שנמדדת על פי שעות היא לא כל כך יעילה לעומת עבודה שנמדדת לפי ביצועים. חברה טובה שלי סיפרה לי שבזמן עבודתה מהבית, הפרודוקטיביות שלה ושל הצוות שלה השתפרו פלאים, והם קיבלו פידבק נהדר על ביצוע המשימות שלהם בתקופה זאת.
לדעתי, למשבר הקורנה יש אפקטים חיוביים שבעתיד הקרוב גם שנחזור לשגרת העבודה הידועה לנו נוכל להמשיך לסגלם והמעסיקים שיעודדו זאת ירוויחו ובגדול :
- יום בשבוע עבודה מהבית – כך העובד יכול להתחיל את יומו בלי פקקים ועם אנרגיות שיא. יום שיאפשר לו לשמור על יחס ואיזון עבודה בית. הידעתם ששבוע העבודה הממוצע של שכיר בישראל (המועסק במשרה מלאה) גבוה משבוע העבודה הממוצע של עובד זהה במדינות ה- OECD. “ישראלי ממוצע עבד בפועל 1,889 שעות ב-2016 – 126 שעות יותר מעובד ממוצע במדינות ה- OECD שהן שלושה שבועות עבודה.” (YNET) דבר שמוביל לשחיקה מוקדמת והעלאת לחץ בקרב העובדים, איזון עבודה –בית יכול לעלות בצורה משמעותית את יעילות העובד ותפוקתו, בד בבד לשמור על רמת שביעות רצון גבוהה לאורך זמן.
- מדידה איכותנית ולא כמותית – היום רוב המעסיקים המסורתיים בוחנים את שעות העבודה של העובד אשר מחתים כרטיס בכניסה למשרד וביציאה ממנו. אולם, הוכחתי לכם לעיל שמדידה על בסיס שעות עבודה יכולה להיות אחיזת עיניים אחת גדולה ושהעובד יכול להגיע לעבודה ולא לעבוד. מדידה של עמידה ביעדים ובמשימות היא יותר חשובה ואפקטיבית כי כך העובד יכול לסיים יום עבודה ב-14:00 וכשיש לו עומס להישאר גם עד 19:00 וזה בסדר כי זו מערכת שמושתת על יחסי גומלין הדדים בין המעביד לעובד.
- ראיית העובד על כל גוונו – מעסיקים רבים שחררו עובדים לחל”ת בתחילת המשבר, אחוז האנשים שלא מעוסקים במדינת ישראל נכון לאפריל 2020 חצה את רף מיליון המובטלים. לצערי, אני בטוחה וסמוכה שהמשק לא יחזור למצב של תעסוקה מלאה בקרוב ואפילו לא יעמוד על בין 5%-10% מובטלים. המעסיקים יכולים להיות אמפתיים בזמנים קשים אלו לצרכים של העובדים שלהם אפילו שהם בחל”ת ולעשות מחוות קטנות כמו מתן מתנה לחג/ שליחת הודעה ודרישה בשלומם כי אלו הם צעדים קטנטנים שישמרו את העובדים לטווח זמן ארוך גם לאחר המשבר. הבעלים של חברת התעופה וירג’ין , ריצ’רד ברנסון, הזרים 250 מיליון דולר לחברות בקבוצתו בשביל לעזור לעובדים לצלוח את המשבר. הוא הרוויח ביג טיים – נכון שיצא מכיסו סכום לא מבוטל אולם, הנאמנות של העובדים שלו לחברה ולמערכת הכפילה את עצמה והיום בעידן התחרותי שלנו עובד יכול להזניק חברה קדימה או להותיר אותה בבינוניותה. במחקר שנערך לאחרונה על מנהלים בכירים בדרג הגבוה בארגונים מצא דייל קארנגי (Dale Carnegie) כי 70% מהם מאמינים כי למחוברות עובדים ישנה השפעה מהותית על ביצועים פיננסיים.
עובדים הם מחזיקי עניין חיוניים של כל ארגון באשר הוא. העובדים הם לב ליבו של הארגון ויש בינם לבין המעסיק שלהם הסכם לא חתום ,שלא יאכף בבית משפט אבל שאומר שהם מצויים במערכת יחסים הדדית. מערכת היחסים יכולה להימדד בכל זמן נתון ואף יהיה ניתן להפריד כוחות במידה והיא לא משרתת נאמנה את שני הצדדים.
תאמינו לי שמעסיק שעושה את המחוות הקטנות שהזכרתי לעיל ישמר את נאמנות העובד ,והעובד ישמח לסייע למעסיק ולתת מענה לסוגיות דחופות גם אם הוא בחל”ת. כי העובד מבין את המצב וימשיך לבצע את המוטל עליו בשל מערכת היחסים שנרקמה בינו לבין מעסיקו.
להתייעצויות, הארות, הערות והגיגים מוזמנים להגיב בפוסט או לשלוח לי הודעה פרטית.