החוף של מוש

הייתי לפני שבועיים בחופש.

הדרמתי והגעתי לאילת המהממת. אחד המקומות האהובים עליי באילת הוא החוף של מוש. בעודי קוראת ספר ולוגמת משקה צונן. הקשבתי לדיון בין המלצר למישהי שישבה בסמוך אליי. "סליחההה, הגשת לי את האייס קפה בלי קש, אפשר קש?" המלצר ענה שלא- מצורפת כפית כי אנחנו חוף בלי קשים ובלי פלסטיק! אבל אם את רוצה את יכולה ללכת לחנות ממש פה ולקנות קשית רב פעמית.

הנחתי את הספר, סקרנית MY DUTY CALLS והלכתי לברר האם החוף שאני כה אוהבת הוא עסק שמצא את טביעת הרגל הסביבתית שלו.

דיברתי עם שני מנהלי המקום, יורי ומשה המקסימים שהסבירו לי שהחוף הוא חוף ללא פלסטיק. חוץ מבקבוקי המים המינרליים שלהם הם לא מצאו פתרון. יש פה פחיות ולא בקבוקי פלסטיק, כל הכלים מתכלים, כוס הבירה שהוא החזיק בידו מתכלה כולה. כי היא עשויה מתירס.

שאלתי אותו, איך אתם מתמודדים עם פערי המחיר שהרי ברור שעל כוסות מתכלות אתם משלמים יותר.

הוא ענה ואמר שלי זה חלק מהאג'נדה של המקום ושהם מוכנים לספוג את הפער במחיר כי זה חלק חשוב מה"אני מאמין של החוף".

הכל התחיל מצב שהגיע למרגלות החוף עם קשית מפלסטיק תקועה בתוך העין. כמובן שהצב היה מת. לכן, הם החליטו שאין יותר פלסטיק פה. אולם, אחרי שניה מישהו הצטרף לשיחה ואמר שזה נכון חלקית.

לפני שהחוף הוקם הייתה פה מסעדת דגים, מתחת לדק נמסו כל הקשיות, הפכו לזפת. הזפת זיהמה הן את החוף, הזיקה לכל בעלי החיים הימיים ששוכנים במים והן את המתחרצים.

הרי מי רוצה להתחרץ בים מלא זפת?

לכן, הם החליטו לחרוט על דגלם להקים חוף שדוגל באקולוגיה ושמירה מקסימלית על הסביבה תוך מזעור הנזקים תוך כדי תנועה.

חוף אקולוגי מהו?

הידעתם שכל הריהוט בחוף הוא מעץ – אין כיסא פלסטיק אחד בחוף, בכוונה ריהוט החוף הוא ממחצלות כריות והם ממש בנו את הטרסות לפני לא היה פה כלום. לכל עץ פה יש משמעות חלקם נותנים פרי וחלקם נותנים צל. ניכרה המון מחשבה על בניית רצועת החוף הזו. שום דבר לא קרה סתם

אל דאגה הם מצאו גם את טביעת הרגל החברתית שלהם

המטרה שלהם, יורי מסביר היא לתת מקום ייחודי לאנשים שונים, הכוונה היא להרכיב פסיפס אנושי שנותן מקום לאנשים שחושבים אחרת ומתבטאים אחרת. " האני מאמין שלנו בגיוס צוות אדם אומר שאדם טוב אפשר ללמד להיות עובד טוב.  אולם, עובד טוב אי אפשר ללמד להיות אדם טוב. " ואני מסכימה מאוד.

יורי מוסיף ואומר שהרבה צעירים הגיעו לפה כי הקצב מאוד איטי, החוף מאפשר חופש מהחיים והמציאות היומיומיים לתקופה.

לעשות STOP

עובדים שהחליטו באמצע התואר לעצור ולחשב מסלול מחדש, לנתק את הראש ולהיות בבועה למשך שנה.

התחושה היא שהם הפכו להיות משפחה, העובדים לויאלים ניונוחים וטבעיים דבר שגורם לשירות שלהם להיות ברמה גבוהה. כל המלצרים מרוצים מהשכר שלהם. וכל אחד נותן שירות ייחודי רק לו.

עסק ששומר על העובדים שלו

בגלל הרפורמה והמיסוי על הטיפים, המלצרים מדווחים עליהם בתלוש השכר. הודות למהלך הזה העובדים יכלו להיות רגועים כל תקופת הקורונה כי הם קיבלו את דמי האבטלה ואת כל הזכויות שהיו מגיעות להם. יורי מדגיש ואמר שחשוב להם להיות חוקים וישרים – כך העסק יכול לשמור על העובדים שלו.

הם התחילו בפיילוט של שילוב אנשים עם מוגבלויות אולם עצרו אותו בשל שנת הקורונה, השנה האחרונה הייתה קשה והם מנסים למצוא את הסדר בתוך המשבר. הם רוצים לשלב ילדים עם מוגבלויות כחלק מצוות העובדים בשביל להכין אתם לשוק העבודה העתידי.

בנוסף הם ביצעו אירוע עם עמותת "לתקווה ומרפא" שעוזרת ודואגת לכל ילדי הדיאליזה בישראל.

היופי הוא שיש כמה דרכים ושיטות למצוא את טביעת הרגל החברתית. על כולן אני מרחיבה ומסבירה בקורס וכמובן שגם בכתבות שלי. כל כך מעולה בעיני לראות את ההתאמות שבעלי העסקים שהנושא בוער בליבם עושים בשביל לקדם את הנושא.

מה איתכם?

מכירים עוד עסקים שמצאו את טביעת הרגל החברתית שלהם? או טביעת הרגל הסביבתית?

תעדכנו אותנו ונבוא להגיד שלום 🙂